למרות הכל – עם ישראל אחד – כתבה בעיתון מצב הרוח

דומה שהטמפרטורות גבוהות בתקופה האחרונה, לא רק מבחינה אקלימית אלא גם בתוך העם שלנו, כשחלק מהעם נלחם זה בזה וחלק מהעם מסתכל מהצד ותוהה אם תשאר לנו מדינה ומה אפשר לעשות כדי לשמור עליה. 

במקביל לעימותים יש אנשים שמנסים לגשר ולקרב, מתוך הכרת חשיבות אחדות עם ישראל. אחד הארגונים שעוסק בזה כבר 25 שנה בעקבות רצח רבין הוא ארגון עם ישראל אחד. בימים אלו שמחזירים אותנו לתקופה החשוכה של פוסט רצח רבין, הופכת פעילות הארגון לרלוונטית מתמיד. לצורך הכתבה ראיינו ארבעה אנשים מתוך הארגון שמספרים לנו על פעילות הארגון.

ארגון עם ישראל אחד הוקם בעקבות רצח רבין בישיבת שעלבים, במטרה להעצים את אהבת ישראל ולצאת מבית המדרש כדי לפעול בציבור הרחב. גדעון סמואל, מנהל העמותה וממקימיה מספר על המניעים להקמת הארגון:

"אני בוגר ישיבת שעלבים, הגעתי לארגון הזה אחרי שליחות בשנת 98 כשהארגון היה בחיתוליו וזכיתי להיכנס לתיכון הראשון ברחובות. עשינו שם פעילות שקשורה לפורים, וראינו את הצורך ואת הצמא להכיר ערכים יהודיים"

מהר מאד בנינו עוד מערכים שקשורים לזהות יהודית, לחגים, לבר מצווה ולערכים כמו סובלנות ונתינה. בנוסף, אנחנו מוציאים אלפי ילדים לסיורי סליחות סיורי בית כנסת, לוקחים מאות אנשים למפגשים בבני ברק, הכל במטרה להעצים את המחנה המשותף ולהרבות אחדות בעם.

הארגון עוסק בשליחות הכי חשובה של עם ישראל, במיוחד היום, כשמו של הארגון 'עם ישראל אחד' מטרתו לגרום לאחדות בעם, והדבר היחיד שיגרום לאחדות זה לעורר שיח משמעותי שיעצים את המכנה המשותף שלנו שהם ערכי הנצח שהביאו אותנו למדינה הזאת, והם בעצם מקיימים את העם שלנו במשך כל הדורות. אנחנו עושים את זה ע"י סדנאות וסיורים שמחברים אותם לערכים וציונות. יש לנו אנשי צוות קבועים אנשי תוכן אנשי הדרכה, אדמיניסטרציה, וכמובן יש לנו 50 מדריכי סיורים ו-50 מנחים שמעבירים סדנאות בבתי הספר. אנחנו מציגים לפניהם את הערכים תוך כדי שיח והנגשה בצורה הכי נעימה עם מאור פנים בלי להגיד להם מה לעשות, כי מה שחשוב זה שידעו יכירו ויעריכו את המסורת שלנו והערכים שקיימו אותנו".

למה שבתי ספר חילוניים ירצו שתבואו ללמד יהדות את הנוער?

"המנהלים היום מבינים שהם מגדלים את דור העתיד בחינוך הממלכתי, שהקשר שלו לזהות יהודית והידע שלו בזהות יהודית לוקה בחסר. הידע בהיסטוריה יהודית, בתנ"ך, מושגים בסיסיים, הוא ממש לוקה בחסר, וחשוב למנהל שילד שיוצא ממערכת החינוך של מדינת ישראל, שהיא מדינת העם היהודי, שלפחות יהיה מודע לזהות היהודית שלו, שיהיה מודע לערך של חגים בר מצווה כל הדברים האלה. ולכן מנהלים בוחרים לעבוד איתנו, וב"ה אנחנו רואים ברכה בעמלנו, הביקוש גדול ואנחנו משתדלים לעמוד בדרישות".

התחלתם את הפעילות מיד לאחר רצח רבין, אתה מוצא דמיון בין התקופה ההיא לתקופה הנוכחית?

"אחרי רצח רבין היה שסע בעם שאפשר להבין אותו, רצח של ראש הממשלה ע"י אדם חובש כיפה זה דבר חמור וקשה. אני מקווה שנבנה מהמשבר הזה ובסוף נבין שעם כל ההפגנות והמחאות נבין שאנשים אחים אנחנו. למרות שבאמת יש קצוות בעם שלא חושבים ככה אבל הרוב המוחלט מבין שמותר למחות וחשוב למחות, אבל בסוף אנחנו עם אחד, וההיסטוריה מלמדת שכשאנחנו מאוחדים אף אחד לא יכול עלינו, הקב"ה שומר עלינו, אבל כשיש בינינו פירוד גם הקב"ה אומר עד כאן. צריך להבין שאנחנו מגשימים חלום של דורות שיש לנו מדינה, ולקחת בפרופורציה את כל הויכוח הפוליטי, שאני לא מבטל אותו ולא מזלזל באף אחד, אבל צריך להבין שהחלופה הרבה יותר חמורה פעמיים גלינו מהארץ הזאת אסור שזה יקרה פעם נוספת. לכן , בנוסף לפעילות השוטפת בבתי הספר, אני פעיל בהמון מעגלי שיח כדי להקשיב אחד לשני ולחבר בין הקצוות, בין שמאל לימין דתיים לחילונים כשהרוב המוחלט מבין שצריך לשים גבולות לכל המחאות ובסוף צריך להמשיך יחד כמשפחה גדולה" .

האם לדעתך הפעילות של הארגון הצליחה להשפיע על השיח המפלג והקיטוב בעם?

"קשה למדוד הצלחות בתחום החינוך והערכים, אבל עצם קיומו של ארגון כזה חצי יובל זה כבר מראה על הצלחה. וזה שמנהלים פונים אלינו ורוצים לעבוד איתנו ודורשים עוד ועוד וגורמים לנו להיות יצירתיים זאת הצלחה. והמון תלמידים בסוף פעילות אומרים לנו תודה ושהיה משמעותי. ועוד בתי"ס מזמינים ועוד אנשים רוצים לחוות להכיר וליהנות. אנחנו לא ממציאים את הגלגל אנחנו אומרים את המובן מאליו בגובה העיניים בנועם ע"י חוויה, ולכן הדברים הבסיסיים מתקבלים. אנחנו לא ארגון להחזרה בתשובה אנחנו ארגון לתודעה יהודית ואנשים רוצים להעצים את התודעה היהודית".

לא פחות מהפרה שרוצה להניק, מסתבר שגם העגל רוצה לינוק ויש ביקוש רב בבתי הספר לפעילות על הזהות היהודית. פעילות שמכירה לנוער את ערכי היהדות מבלי לנסות להחזיר אותם בתשובה ומתוך כבוד לבחירות שלהם. ריוה אלמוג היא רכזת חברתית במקיף "מעיין שחר" בעין החורש, היא מספרת לנו למה בחרה לשלב את הפעילות של ארגון עם ישראל אחד בבית ספרה.

"אנחנו בית ספר מהחינוך ההתיישבותי, בית ספר של קיבוצניקים ומושבניקים, זה בית ספר שאין בו מזוזות בכיתות ורק מי שמבקש שמים לו, אז היה לי מאד חשוב להביא תכנים וערכים מעולם היהדות. עם השנים הפכתי לרכזת חברתית כאן והיה לי חשוב להכניס את ערכי היהדות, אז חיפשתי בכל מיני מקומות ואני לא זוכרת איך הגעתי לגדעון, אבל גיליתי שהוא מדהים, קודם כל הוא בן אדם שלא שופט אף אחד, הוא אמר לי 'את יכולה להאמין במה שאת רוצה, אני מציע לך דברים של החברה' ויצאנו לדרך.

איזה פעילויות של הארגון בחרת לשלב בבית הספר?

"אחת הסדנאות היותר מוצלחות שאנחנו ממשיכות איתה זה סדנת 'האור שלי', סדנה שעושים בקבוצות, אנחנו מחלקים את הכיתה לשניים, והמדריך מוציא מהילדים את הדברים החיוביים והטובים שיש בו. שנה שעברה ולפני שנתיים לקחנו אותם לבית כנסת בכפר הרואה, יש אצלנו ילדים שלא עברו בכלל בר מצווה, הם לא יודעים מה זה בית כנסת אז הם מאד התרגשו, התרגשו מעצם הכניסה לבית כנסת ומהמפגש עם ספר התורה והמזוזה וכל מה שקשור בעולם הדתי שרובם לא מכירים אותו".

למה הפעילות הזו כל-כך חשובה בעינייך?

"בימים הרותחים של ימינו חשוב שכל יהודי יבין מאיפה בא ולאן הוא הולך ומי השורשים שלו. ילד יהודי צריך להבין מה המשמעות של זה, למי הוא נולד, מה הערכים שלו, מה העבר שלו, אלה הדברים הבסיסיים.  ברגע שאתה מבין שזה לא מה שמראים בתקשורת, כל הזמן שוטפים להם את המח בדברים רעים, אבל כשאתה יושב עם הבן אדם אתה מבין שזה משהו אחר. בסוף אדם הוא אדם וילד הוא ילד ולא משנה במה אתה מאמין, משנה מי אתה, ומה אתה, ואיך אתה מקבל את השונה ממך, וזה מה שחשוב בעיניי.   בסוף הערכים הבסיסיים של לאהוב אדם זה הכי חשוב בעיניי, וזה מה שאני מנחילה לתלמידים שלי כבר 28 שנה". 

שירה הס,  סטודנטית למשפטים שנה ג' בבר אילן ומדריכה בארגון, משתפת איך הגיעה אליו ולמה בחרה לעבוד בו.

"אני עובדת בעמותה שלש שנים, כל שנות התואר שלי, הגעתי דרך חברה. רוב האנשים מגיעים בצורה של חבר מביא חבר כזה, ובאמת רוב המדריכים הם סטודנטים, כי זו עבודה מאד נוחה שמשתלבת עם התואר".

את לא מחויבת לימים ושעות מסוימים?

"אנחנו צריכים לתת פעמיים בשבוע אבל זה גמיש מאד כי זה בהתאם לפעילויות, כמה צריך וכמה אנחנו יכולים. כל החברה צעירים, כולם סטודנטים, אז יש אווירה טובה מאד, יש הרבה הוואי חברתי גם מעבר לפעילות. זו עבודה שבה אני לא מרגישה שאני עובדת, אני תמיד צוחקת שהעברתי שעות ואני מגלה שעבדתי ועשיתי משהו משמעותי. 

ברמה הערכית בתור סטודנט אתה קצת בהקטנת ראש, לומד מה שצריך, עושה עבודות אבל מאד חיפשתי משהו שהוא רוח במובן של ההשפעה. הייתי מ"פ בחיל חינוך, התעסקתי הרבה בזהות, ומאד חיפשתי איפה אני ממשיכה את העשייה הזאת. וכשאני רואה את ההשפעה – תשמעי אנחנו באים לשעה וחצי לכיתה, אין לך באמת יכולת להעריך כמה מזה נכנס, זה לא משהו מדיד אבל בתחושה האישית אתה יודע שפעם ראשונה שהם שומעים את הדברים האלה. היה לי בית ספר שלקחנו אותם ליום בית כנסת, היו שם ילדים שפעם ראשונה בחייהם הם בבית כנסת". 

איזו פעילות את אוהבת במיוחד?

"סדנאות שורשים שעושים ילדים והורים ביחד אלה סדנאות מאד מרגשות. יש שלב בסדנא שאנחנו לומדים את המקור שיש שלושה שמות לאדם, מדברים על מה השם המשפחתי אומר עליכם. כל אחד מתבקש להביא חפץ משפחתי, וזה תמיד דברים מטורפים כל מיני חנוכיות שהגיעו בדרך לא דרך מכל מיני ארצות. הייתה פעם אחת שתוך כדי הסבב גילו שבאותה כיתה בעצם יש תלמידים שהם קרובי משפחה שלא ידעו על זה, וגילו את הקשר ביניהם לפי אותו חפץ שהביאו, שזה חפץ שמיוחד לקהילה שהם חיו בה.   

ברמה האישית התגובות של המורים זה מיוחד. זה לא סוד שיש אנטי, במיוחד בתקופה האחרונה. תמיד בסדנאות כשמדברים על מה זה זהות של מדינה יהודית, ואתה רואה את המורה תוך כדי פתאום מצטרף לשיח, מאיר עוד נקודות. בתחילת הדרך הם שומעים סדנא על יהדות ואומרים 'אז מה זה ההדתה הזאת'. ותוך כדי מבינים שאנחנו מדברים על זהות, ולכולם יש חלק בשיח על אופיה של המדינה היהודית. תמיד זה מצחיק אותי שאנחנו באים לתלמידים אבל הרבה פעמים רואים את המורים ככה".

גיל סימן טוב הוא רכז צוות ההנחיה, שאחראי על הניהול של כל המדריכים בעמותה, אבל כמו כל אחד אחר בעמותה גם הוא מעביר סדנאות מתוך הבנה כי בסוף עיקר העניין זה לחנך ולהתחבר אל הנוער. הוא משתף אותנו בסדנא שהוא הכי נהנה להעביר:

"סדנא שאני מאד אוהב להעביר ברמה האישית זו סדנא שעוסקת בנתינה. אתה יושב ולומד עם חברה בכיתה ט-י, זה מעניין בטירוף. אתה שומע תפישות עולם חדשות, דעות של חברה שהרבה  פעמים מחדשים לך דברים שלא חשבת עליהם. למרות שהעברתי את זה עשרות פעמים אם לא מאות, זה משהו שאני מאד נהנה ממנו. כל פעם המפגש עם חברה אחרים מערים שונות, גילאים שונים, אז יכול להיות שאתה מעביר את אותה סדנא אבל פתאום הם יגידו משהו מעניין שיכול להיות שהעברת אתמול את אותה סדנה בית ספר אחר וזה לא קרה שם".

יש הרבה ביקוש מצד בתי הספר הממלכתיים אבל יש גם לא מעט התנגדות של חלק מהמורים וההורים, גיל משתף אותנו במקרה מעניין שבו ההתנגדות הפכה לתמיכה.

"יש תיכון גדול באזור השרון, שכל פעם כשמתחלף וועד ההורים הם אומרים: 'אנחנו נוציא אתכם אתם לא תשארו'. אבל יש שם מנהל מאד חזק שמעריך את הפעילות ודואג שהיא תמשיך להתקיים. לפני זמן מה העברנו סדנא בכיתה י' על זהות יהודית ואחת המורות ממש התנגדה לפעילות והפריעה למנחה להעביר, עשתה לו את החיים קשים לגמרי. כמה שבועות לאחר מכן, אותה מורה שנורא התנגדה התקשרה למנכ"ל ורצתה לקבוע אתו פגישה. הוא הגיע לפגישה איתה  בתל אביב והתברר  שהיא עברה לתיכון אחר בתל אביב והיא רוצה להזמין פעילויות. המנכ"ל היה מופתע, הרי היא התנגדה לפעילויות, אז היא אמרה: 'חשוב לי שהילדים ידעו יהדות הם לא יודעים מספיק יהדות' ".

למה הצטרפת לארגון?

"עבדתי במשרד פרסום גדול ועסקתי המון בתחום הפוליטי, והרגשתי שאני רוצה לעסוק בדברים מהותיים יותר. עולם החינוך תמיד העסיק אותי, ואחרי שהתעסקתי הרבה בתחום הפוליטי החלטתי שאני רוצה לעסוק בחינוך".

אתה מרגיש שאתה עושה את זה?

"בוודאי, יש לנו את האפשרות לדבר עם כל-כך הרבה ילדים בשנה כמעט 50,000 ילדים בשנה, לא רק אני, כל צוות המנחים, והדבר הזה הוא סופר משמעותי. יש לנו בארגון עשרות מנחים, חברה צעירים, שכולם דתיים על הסקאלה של הציונות הדתית".

יש לכם את כל הסגנונות של המדריכים מדתי ליברל עד חרדי לאומי?

"כן, יש בנות שהיו קצינות בצבא ויש בנות שעושות שירות לאומי ולומדות במדרשה, בנים בוגרי הסדר או שירות ארוך בצבא. אלה חברה שאכפת להם וחשוב להם ומשמעותי מבחינתם, הם פתוחים להגיע ולדבר עם הנוער על ציונות אהבת האדם על הזהות היהודית שלהם על הכבוד לאחר. ומה זה בכלל בית כנסת בסוף, אנחנו באים לייצר שיח משמעותי בכיתות, כמובן שיש אמירה אבל בסוף המטרה היא לייצר שיח משמעותי  בכיתות".

כבר הייתה לנו מדינה פעם ואיבדנו אותה, לא בגלל הגויים אלא בגלל שנאת חינם. ואם אנחנו לא רוצים שזה יקרה שוב חובתנו לשאול את עצמנו מה נוכל לעשות כדי למנוע קרע בעם, בין אם פעילות דרך ארגון עם ישראל אחד או פעילות דרך ארגונים אחרים, העיקר שנעשה כמיטב יכולתנו להרבות אהבה בימים קשים אלו.